נרקיס מלך הביצה, והנגב

הבטיחו חמסין ? אז הבטיחו. רוח מזרחית טופחת על פנינו כבר בנסיעה מירושלים לכיוון מסמיה, ומצננת אותנו בחכותנו לאוטובוס בתחנה. יש בינינו קשוחים שמסתפקים בטי שירט, סיירת או לא ? מדרימים לכיוון דימונה, הפסקה לתדלוק בקפה ושירותים, ולדרך. חוצים את דימונה ופונים על דרך עפר כבושה לכיוון צפון מזרח, בכיוון נחל דימונה. הדרך לא ממש מתאימה לאוטובוס, עוברת בינות לערמות פסולת בניין המשתרעות מלוא כל העין. לא ממש מראה משובב למי שבאו לראות טבע ונוף, והנסיעה האיטית מושכת את התענוג המפוקפק דקות ארוכות. מתארגנים לתנועה וגולשים לאפיקו של נחל דימונה, עדיין קצת קריר, רוח מזרחית נושבת ויש קצת אובך כתוצאה מכך. לא נורא, ההליכה בטח תחמם אותנו. מצפון לנו מתנשא רכס דימונה הבהיר שבחזיתו גלים של גבעות צור חום-כהה שצורתן כגבו של דרקון. פונים מזרחה ואח"כ דרומה, ונכנסים ל"ערוץ הנרקיסים" (שם זמני), גלעד טוען לזכויות יוצרים על השם. העלייה בנחל מתונה למדי, אם כי לקראת סופו יש כמה גבים, יבשים ברובם, המאלצים אותנו לממש את המיומנויות האלפיניסטיות שלנו . העלייה בנחל לכיוון רכס אפעה מסתיימת בנ.ג. 602 שהיא, כך אומרים, הנקודה הגבוהה ביותר ברכס האמור. דרגת הקושי של הטיפוס אינה קשה במיוחד, ובכל זאת, יש שעוצרים לדקה להשיב את הנשימה, ויש השועטים בתנופה וזוכים להנות מאויר ומנוף הפסגות כמה דקות נוספות. ממרומי הנ.ג. נפרשת פנורמה של 360 מעלות : מדרום מישור רותם ומישור ימין, השפיצים של המכתשים, הקטן מדרום, והגדול מדרום מערב, העיר דימונה ממערב, ורכס דימונה מצפון, מפעלי הפוספטים ממזרח ועוד כהנה וכהנה, למרות האובך שעדיין לא התפזר. עוד בדרך אנו זוכים לפגוש מאובנים בני כמה עשרות מיליונים שנים, וכמובן נרקיסים הפורחים באפיק הנחל. ממרומי רכס אפעה גולשים לכיוון דרום, למפל היבש ולמערה של קטר פעי (טפטוף האפעה), האמיצים שבינינו (כולם) יורדים עד למערה וזוחלים פנימה כדי להיווכח שדי יבש בפנים.להוציא שלולית סמלית בתחתית המערה, יש רק פודרה, גללי כבשים וצמר. השמועה אומרת שבשנים קצת פחות שחונות יש טפטוף מים רציני למדי מתקרת המערה, עד כדי יצירת בריכה המרווה את צמאון הכבשים המקומיות. כשיהיה גשם נבוא ונבדוק. שבים ומטפסים לחלק העליון של המפל היבש שמעל המערה, ומשם ממשיכים לטפס בערוץ ללא שם לפסגתו של רכס אפעה, כיוון כללי מערב. מדרום לנו, כמה מאות מטרים רואים את קו המתח הגבוה. הולכים מערבה, צפון מערבה ולבסוף צפונה, חוצים כמה גאיות ושלוחות ללא איתגור אלפיניסטי מיוחד, ולבסוף נשפכים לנחל אשלון, אשר תחתיתו ודפנותיו מרוצפות בסלע, בכמה מהגבים שבו עדיין יש מים (שלושה חודשים, מהגשם של אוקטובר !!!) אם כי לא מומלץ לשתות או לשחות, וגם פה יש שפע של נרקיסים, אם ב"קרחות הסלע"- משטחי עפר הסחף הנמצאים סמוך לתחתית האפיק, ואם בחורים קטנים בסלע עצמו. גלעד ברוך הכשרונות מספק הסברים ותשובה מתחום המיתולוגיה לשאלה "נרקיס מלך הביצה ונסיך המדבר, הכיצד ?", ובמאמץ אחרון אנו מטפסים אל מחוץ לנחל ומופתעים לגלות את האוטובוס ממש בסמוך. מבט אחרון לנוף, תרגילי שחרור, מחכים לאחרונים, עוגיות, פירות יבשים ולדרך. האוטובוס שוב מדדה בשדה פסולת הבניין בדרך לדימונה העיר, שועל-שעיר-זנב נמלט מאיתנו בריצה, ומדריכנו עוצר את האוטובוס, נפרד לשלום ויוצא לו אל המדבר. יש לו מחר קבוצה פה, ואין טעם לבזבז זמן על נסיעות. הוא ישן בשטח עם השועלים והנרקיסים. עצירה אחרונה במזנון החיילים של דימונה, קפה/גלידה, והביתה.

שאר התמונות נמצאות בקישור : http://picasaweb.google.com/avial111/302#